להיות הורה וגם מוזיקאי- אתגרים ופתרונות

להיות אמן פירושו להקדיש זמן רב להקשבה פנימית, להיכרות עם קצוות החוויה, לאימוני טכניקה וליצירה. חיי האמן מושפעים פעמים רבות מה"מוזה" ומצריכים שקיעה נטולת גבולות של זמן אל תוך תהליכים פנימיים.

המוזיקאי הוא אמן, ויותר מכך- הוא אמן שיצירתו נשמעת, מהדהדת, לא ניתן להסתירה, היא משפיעה על כל מי שנמצא בסביבתו.

כשהמוזיקאי הופך להורה הוא נתקל במצב מורכב- הצרכים של הפעוט, הילד, המתבגר- הם רבים, ופעמים רבות קורים מסביב לשעון. אין עוד אפשרות לשקוע לחלל על זמני של יצירה. בנוסף, המוזיקאי- ההורה, חושש פעמים רבות לחשוף את רגשותיו בפני ילדו הצעיר. הוא חש ובצדק כי הילד זקוק לאמיתות ברורות על החיים, לסדר יום קבוע, ליציבותו הנפשית של הוריו. אילו לא עולים בקנה אחד עם היצירתיות המוזיקלית.

הקונפליקטים העולים אצל המוזיקאי שהיה להורה הם עמוקים, ומעלים בדרך כלל קשיים ראשוניים יותר. המוזיקאי נזכר בתשוקה שלו להשמע עוד בהיותו ילד. ברצון להיות אותנטי ובחשש כי הסביבה החברתית "מכבה" אותו, כי האיסורים הרבים לא מאפשרים לו ליצור בחופשיות. הפער בין חיי הנפש לבין הסביבה שב ועולה, מציף כאבים ופותח פצעי ילדות ישנים.

מה עושים?

כמו תמיד, כדאי לפתור קונפליקטים בשני ערוצים: הערוץ המעשי והערוץ הנפשי.

מבחינה מעשית, כדאי להקדיש זמן ומקום ל"עבודה" המוזיקלית, להשתדל לא לגלוש. בזמן ובמקום בו עובדים- אפשר להיות מה שרוצים, להביא את כל חומרי הנפש והיצירה לידי ביטוי. בזמן המוקדש להורות- כדאי להתנהל לפי צרכיו הנפשיים וההתפתחותיים של הילד.

מבחינה נפשית, יש לזכור כי ההורות היא הזדמנות נהדרת לשוב ולרפא מקומות כואבים. פצעים שלא הגלידו היטב שבים ונפתחים, זה הזמן לתת להם טיפול מסור, בוגר. אפשר לכתוב מוזיקה על מה שכואב, אפשר ללכת לטיפול בעזרת מוזיקה ולאפשר מגע מבוקר, מקצועי, חם וקשוב- באותם המכאובים.

בנוסף- זה הזמן להזכר בממדים הכיפים, החוויתיים של המוזיקה, ולהתחיל לנגן וליצור עם הילד ועם כל המשפחה- שירים אופטימים, דואטים על אהבה וקרבה, אפשר ללוות בתיפוף על סירים ובנגינה על מסרק, כמו פעם- כשהיינו ילדים. אפשר לעקוב אחרי התפתחות הסגנון המוזיקלי של הילד, להתעשר ולגדול מגדילתו, ולהנות מהיצירה החשובה ביותר בחיים- המשפחה :)