טיפול נפשי וחג החירות
בחג הפסח אנחנו חוגגים את היציאה הקדמונית של בני ישראל משיעבוד מצרים, אולם בשנים האחרונות הורחבה משמעותו של החג מעבר לסיפור המקורי. בטקסי ליל סדר אנו שואלים את עצמנו גם- מה הם הדברים אליהם אנחנו משועבדים כיום, כיצד ניתן להשתחרר מהם.
שאלות דומות אנו שואלים כל השנה בקליניקה לטיפול נפשי. האנשים המגיעים לטיפול עושים זאת מתוך אמונה כי קיימת חירות נפשית מן הכאב אותו הם נושאים, ובאים לחפש את הדרך להשתחרר ממנו.
הגורמים לכאב הם רבים ומגוונים, אולם הדרך לשחרור מתחילה בדרך כלל מעצם קיומה של האוזן הקשבת לקושי, מהאמון שנוצר, מההכלה ומהצטרפותו של המטפל לתהליך הריפוי של המטופל.
באופן דומה,תחילת גאולתם של עם ישראל מהעבדות מתחילה באמפתיה עמוקה של האלוהים: "ראה ראיתי את-עוני עמי אשר במצריים... כי ידעתי את-מכאוביו". עמדה זו של היכרות מעמיקה עם המכאוב והכרה בו, מאפשרת תחילתו של תהליך ריפוי. בהמשך תשאלנה גם שאלות על הסיבות לכאב ועל האופן הנכון בו יש לערוך את מסע היציאה ממנו.
בקבוצת טיפול במוזיקה שאני מנחה, אמר אחד המטופלים- בחור כבן שלושים שהיה בתהליך הבראה מדיכאון עקשן- "תדעי לך שהמוזיקה היא הפסיכולוגית הכי טובה שלי. בכל מצב שאני נמצא תמיד יש מוזיקה שמבינה אותי, שאני יכול לשיר אותה ולהרגיש שאני שייך, לא לבד"
ובאמת יש משהו מיוחד בשירים ובאופן בו הם מלווים אותנו בכל תהליכי חיינו מתוך הבנה עמוקה וקרבה. ועדיין אנחנו מחפשים גם את הקרבה האנושית האמיתית.
"חופשי זה לגמרי לבד" שרו להקת בנזין, אבל יש גם חופש אחר שנובע דווקא מתחושת ביחד עמוקה, מהידיעה שאנו נראים ומובנים על ידי מישהו. ידיעה זו מרפאת פצעים קדמונים ומאפשרת ריפוי.
"בימים שיעברו עלינו נדע לשאת יותר עצבות רכה והשמיים יחכו לנו עד שנבין"
