טיפול רגשי לילדים- פחדים בגיל הרך

פחדים בגיל הרך הנם תופעה שכיחה עד כדי כך שיש המכנים אותם "פחדים התפתחותיים" כלומר- פחדים הקשורים בהתפתחות הפסיכולוגית התקנית של הילד. אולם דווקא בשל כך כדאי להכיר אותם, לדעת כיצד להגיב אליהם באופן שישרת את הגדילה של הפעוט, וכן לדעת מתי הפחד הוא יוצא דופן ומצריך התערבות טיפולית.

גיא- פחד מבלונים

גיא בן הארבע פחד מבלונים. את ימי ההולדת שנערכו בגן הוא בילה במטבח, מציץ בחשש אל עבר הילדים החוגגים. הגננת הוסיפה להשתמש בבלונים בימי ההולדת בגן, מאחר ו"אין סיבה להשבית את השמחה עבור ילד אחד בלבד."

בפגישת ייעוץ עם מטפלת באומנות, ספרו הוריו של גיא כי הפחד החל כאשר סביב גיל שלש התפוצץ בלון בבית. נראה היה כי הפחד מהבלון הוא למעשה הפחד מפיצוצו של הבלון- מאובדן התענוג שבמשחק איתו. אובדן שקשור גם בקול הפיצוץ-חזק ופתאומי- שמגביר את החרדה.

הפחד מפני נטישה, אובדן ומוות הוא פחד טבעי המלווה את אותנו בכל גיל, ואנו לומדים עם השנים לחיות איתו ואף להשתמש בו לצרכי התפתחות וגדילה. ניצניו בגיל הרך בו הילד מתחיל להבין את משמעותו של- אין. השלב הראשון בעזרה לגיא היה במתן לגיטימציה לפחד שלו. ההורים הונחו לומר לגיא: יש המון ילדים שפוחדים מבלונים. זה ממש טבעי. זה מאד לא נעים לאבד פתאום משהו שאוהבים. במקביל התבקשה הגננת להמנע לחלוטין משימוש בבלונים בגן על מנת לא לפגוע בתחושת הביטחון של גיא בגן.

בטיפול באומנות התאמן גיא על "שחרור"- הוא יצר תמונה, קרע אותה לגזרים ויצר מהגזרים תמונה חדשה. הוא יצר פסיפסים וקולאז'ים מחלקי תמונות. הוא צייר את "הפחד" והגחיך אותו- הוסיף לו אף אדום ועיניים פוזלות. הוא למד שהפחד הוא טבעי, והפסיק לפחד מהפחד שלו. לבסוף היה מוכן להשתתף במסיבת יום הולדת עם בלונים.

פחד מבלונים שייך לרשימה של פחדים התפתחותיים תקינים, כדוגמת פחד מליצנים, מעכבישים וממפלצות בלילה. ייתכן כי במענה הולם מההורים ומצוות הגן- היה הפחד חולף גם מבלי צורך בטיפול רגשי.

רעות- פחד ממוות

רעות בת החמש פחדה שאמה תמות. היא שמעה בחדשות על פיגועים שהתרחשו בארץ וסירבה להיפרד מהאם בבוקר- פן תמות בפיגוע. הפחד הקונקרטי של רעות לא תואם את גילה, והתגובה שלה- היצמדות לאימה- הכבידה על כל המשפחה. בטיפול במוזיקה היא חיברה שירים עצובים על פחד, אותם ליוותה בתיפופים שנשמעו כיריות. בשיחה עם ההורים הסתבר כי האם שכלה דוד במלחמת העצמאות, וכי האבל על הדוד ליווה את המשפחה והשפיע גם על בחירת השם לרעות- בהשראת השיר המפורסם של חיים חפר. האבל הלא מודע של האם חלחל אל הבת. האם הוזמנה לטיפול דיאדי עם ביתה. בטיפול הן שרו ביחד את "הרעות", האם הראתה לבת תמונה של הדוד וסיפרה לה על חייו ועל פטירתו. נעשתה הפרדה בין הסיפור על הדוד שקרה "מזמן" לבין ההווה החי. החרדה העלומה הפכה למשהו שאפשר לתת לו שם ולתחום אותו, להכיר אותו ולחיות איתו.

פחד המוות של רעות נוצר משורה של השלכות והעברות בין דוריות, והיה צורך בהתערבות טיפולית של איש מקצוע על מנת לפרום את הפלונטר. המוזיקה סייעה לעסוק בתכנים הלא מודעים ולהביא אותם אל קדמת הדיון.

אם ילדיכם סובלים מפחדים, דברו איתם על הפחד ונסו "להתידד" איתו. ארגנו עבורם סביבה בטוחה ונקייה ממושאי הפחד- עד כמה שאפשר, על מנת שהחרדה לא תכביד על הפעילות היומיומית. במידה ואחם חוששים כי הפחד אינו התפתחותי, פנו לאיש מקצוע.

הצות הטיפולי של סולמות עומד לרשותכם בכל שאלה!