טיפול קבוצתי במוזיקה במסגרת אשפוז פסיכיאטרי- מטרות, מבנה ויישום / יפעת גלבר



טיפול קבוצתי במוזיקה במסגרת אשפוז פסיכיאטרי הוא בעל מאפיינים יחודיים הנובעים משלשת הפרמטרים המגדירים אותו- זהו טיפול במסגרת אישפוזית של אנשים הסובלים ממשבר נפשי אקוטי, הטיפול הוא קבוצתי, והוא נעזר במוזיקה לשם השגת מטרותיו.

ככל טיפול מקצועי- הצלחת הטיפול הקבוצתי במוזיקה תלויה בראש ובראשונה בהעמדת מטרות המתאימות להגדרה המורכבת של האתגר הטיפולי. ההגדרות נובעות מהמסגרות התאורטיות של הטיפול באוכלוסיה פגועת נפש, של הטיפול הקבוצתי, ושל הטיפול בעזרת מוזיקה.

במאמר הבא אציע מסגרת מבנית לטיפול במוזיקה במסגרת אישפוזית, המבוסס על נסיוני. במהלך המאמר אשזור דוגמאות המבוססות על מקרים שהתרחשו במציאות, תוך טשטוש הפרטים המזהים והתכנים לצורך שמירה על פרטיות המטופלים.



טיפול במוזיקה בבריאות הנפש

טיפול במוזיקה הנו פרקטיקה טיפולית שמטרתה שיפור באיכות החיים הנפשית ובהיבטים תפקודיים וחברתיים של המטופלים. מחקרים מצאו כי טיפול במוזיקה בקרב אוכלוסיית המתמודדים עם תחלואה נפשית יעיל ביותר ביצירת שינוי בסימפטומים אפקטיבים בדגש על סימפטומים שליליים (פנג ועמיתים, מטה אנליזה, 2016). במחקר בו נשאלו מטופלים המאובחנים במגוון מחלות פסיכיאטריות על חוויתיהם מן הטיפול במוזיקה, עלו תימות הקשורות בשחרור, חופש, רוחניות ושיפור ביכולות החברתיות ( סולי ורובסרוד 2015). בנוסף נמצא כי תרפיה במוזיקה עוזרת בהפחתת תסמיני דיכאון וחרדה ובהגברת התפקוד היומיומי (גולד ועמיתים 2009)

השינוי מושג על ידי שימוש באיכויות המיוחדות של המוזיקה- יכולתה לייצר פעילות חברתית בו זמנית התומכת בתחושת ביחדנס, לשאת ולשמר זכרונות ורגשות כמוסים, לסייע בהגדרה עצמית ובתקשורת, ולתמוך בתחושות של תקווה ושל אמונה.

המוזיקה באה לידי ביטוי בטיפול דרך האזנה, שירה, נגינה, אלתור, ובדרך כלל גם ריקוד ותנועה. כל הללו מאפשרים נוכחות של "אחרות" מוזיקלית המזמינה את המטופלים להפתח אל תהליך של החלמה המתחיל מעמקי הלא מודע ושולח אדוות אל המודע האישי, החברתי, והטרנצדנטי.

דוגמא- באחת הקבוצות שהנחיתי השתתפו שישה מבוגרים, כולם סובלים מדיכאון- חלקם כחלק ממהלך של מחלה בי פולרית או כחלק מהתפכחות מארוע פסיכוטי או כחלק מסכיזופרניה אפקטיבית. באחד המפגשים שרנו את השיר "יש בי אהבה" של ארקדי דוכין, עם שינוי קל במילים- במקום "יש בי אהבה" שרנו "יש בנו אהבה". חברי הקבוצה התבקשו להביט אחד בשני בזמן שהם שרים. מתוך המבטים צצו חיוכים נחבאים. לאחר מכן התבקשו "לזמן" לקבוצה אנשים נוספים ממעגלי החיים שלהם, הזקוקים לאמונה באהבה שבתוכם, כל משתתף אמר בקול את מי הוא מזמין לקבוצה- לרוב בני משפחה קרובים, לאחר מכן שרנו שוב מתוך התכווננות למעגל המתרחב של החברים. אחרי הקבוצה דיווחו המשתתפים על תחושה של הקלה, ושל הפוגה ארוכה מתחושות הבדידות המאפיינות את תקופת האישפוז.


טיפול קבוצתי במסגרת אשפוזית פסיכיאטרית

טיפול קבוצתי עוסק בדרך כלל בדינמיקה קבוצתית ובאספקטים בין אישיים הנובעים מן המשבר הנפשי ובאילו המייצרים אותו. מטרותיו הקלאסיות קשורות בהתנסות חברתית במקום מוגן המאפשרת שיקוף של ההתנהגויות ומייצרת שיפור באיכויות הבין אישיות המהוות חלק ניכר מן הקשיים עמם מתמודד המטופל. אולם במחלקה הפסיכיאטרית נושא הטיפול הקבוצתי מאפיינים ייחודיים, הנגזרים מחוסר היציבות של הקבוצה- חברים מתקבלים ומשתחררים בפרקי זמן משתנים, ממטרותיו השיקומיות של האישפוז, מן הפתלוגיות המטות את התנהגותם של המטופלים, ומן הדגש הרפואי.

ארווין יאלום, בפרק המיועד לטיפול במחלקה פסיכיאטריות בתוך ספרו הדן בטיפול קבוצתי, מונה את מטרותיו הייחודיות של טיפול קבוצתי במחלקה:

* עידוד מעורבות של המטופל בתהליך הטיפולי- רפואי

* המחשה לעובדה שיש ביכולתו של דיבור להקל על קשיים

* איתור בעיות אצל המטופל, איתן הוא יוכל להתמודד בהמשך בטיפול ארוך טווח

* הפחתת בידוד ותמיכה בתחושת ביחדנס

* סיוע הדדי בין המטופלים

* הקלת חרדה הקשורה לסביבת בית החולים

ממטרות ייחודיות וצנועות אילו גוזר יאלום שתי פרקטיקות טיפוליות יוצאות דופן בעולם הטיפול הדינמי. האחת קשורה בצורך בהחזקה גבוהה יותר של מסגרת הדיון על ידי המנחה, שכן אין זמן לעסוק במשברים קבוצתיים. כשהמנחה יזהה משבר מתקרב- למשל אם שני חברים מתחילים להתווכח באופן חסר מוצא, יציע המנחה להמשיך את הוויכוח אחרי שעת הקבוצה ולשוב אל הנושא המרכזי. הפרקטיקה השנייה קשורה בצורך שהמנחה יהיה "חיובי" יותר בפרשנויותיו. כך למשל מטופל הנוטה להתפרץ לדברי אחרים יפורש כמי שיש לו רצון טוב להעניק משלו, אך עליו ללמוד איך לעשות זאת באופן מותאם.

דוגמא- רותי, אישה כבת 65 הסובלת מהפרעה בי פולארית ואושפזה בעיצומו של התקף מאני, התפרצה לאחר כמה שניות של הרפיה מוזיקלית ואמרה- "מה זו המוזיקה הזו, מה זה יום השואה? תנו לעשות קצת שמח." חברי הקבוצה האחרים- מקצתם סובלים מדיכאון ומקצתם מסכיזופרניה- בוהים בה ולא מגיבים. הן התנהגותה הלא מותאמת והן שתיקתם- מושפעים ממצבם הפסיכיאטרי יותר מאשר מאישיותם. במקרה זה אמרתי- "רותי, אני רואה שקשה לך לשאת את המוזיקה השקטה היום, מה דעתך שבסוף המפגש תציעי את שיר אותו נרקוד ביחד?" רותי השיבה בחיוב והמשיכה בפעילות, בסוף המפגש בחרה להשמיע לקבוצה שיר קצבי של איל גולן והחברים הצטרפו בריקוד- מי בעמידה ומי בישיבה.

דוגמא נוספת- חסן סרב להשתתף בקבוצה מאחר וחש עצמו יוצא דופן- גבר ערבי יחידי בקבוצה של נשים יהודיות. לבסוף נאות להצטרף אך ישב בצד מחצין את התנגדותו. בקבוצה שוחחנו על שירים שהשמיעו לנו ההורים. מרים- אישה ממוצא מצרי, סיפרה על השירים של אום כולתום שהיה אביה שומע בימי שישי בצהרים. חסן התרגש מכך שאימו נהגה להאזין לאותה המוזיקה. שניהם בחרו ביחד שיר עצוב וארוך, והשמיעו אותו לקבוצה. הצוות הרפואי סיפר ששיתוף הפעולה של חסן בטיפול עלה מאז אותו מפגש. נראה כי תחושת הביחדנס שחווה ונכונותו לשתף את הקבוצה בעזרת התנהגותו ובהמשך מעשיו- איפשרו את מעורבותו בתהליך הטיפול.


מודל לטיפול קבוצתי במוזיקה במסגרת אשפוזית פסיכיאטרית

בהתאם למטרות האישפוז הפסיכיאטרי, מטרות הטיפול הקבוצתי במחלקה הפסיכיאטרית לפי יאלום, ומטרות הטיפול במוזיקה- מוצע בזאת מודל לטיפול קבוצתי במוזיקה במחלקה פסיכיאטרית אישפוזית. המודל רואה בכל שעה טיפולית יחידה בפני עצמה ומשתמש באיכויות שונות של המוזיקה על מנת להשיג את המטרות הבאות:

● שיפור מיידי במצב הרוח

● תשומת לב של הפרט להיותו חלק מקבוצה

● פיתוח הקשב ויכולת האמפתיה

● השגת תחושה טובה של אמון במערכת הטיפולית

● חיבור למשאבים של תקווה ושל אמון בהחלמה

המודל מהווה תשתית לאילתור, ובדרך כלל לא מיושם כפי שהוא אלא מתגוון בהתאם לצרכי הקבוצה, ובכל זאת קיומו הממשי או התאורטי מאפשר החזקה של המפגש יחד עם זרימה הרגישה לכאן ולעכשיו של הקבוצה, כפי שמציע יאלום. בדוגמאות שתובאנה להלן יודגשו החריגות מהמודל בהתאם להתרחשות הדינמית בקבוצות השונות.

לפי המודל נחלק המפגש הטיפולי לארבעה שלבים:

1. כניסה לעולם המוזיקה- האזנה, תרגילי הרפייה, שיח "מה נשמע" תוך שימוש בנרטיבים מוזיקלים

2. תרגילי פיתוח קול, לפעמים בשילוב הומור ונונסנס

3. שירה של שיר מרכזי, דיון על השיר ועיבוד תכניו באופנים מילוליים ותנועתיים

4. סגירה

המודל הוא כאמור דינמי ופעמים רבות "מתפרק" לטובת תכנים ופעילויות מוזיקליות אחרות המתבקשות בכאן ובעכשיו הטיפולי, יחד עם זאת הידיעה של המטופלים ושל המטפל כי קיים מבנה מסודר ברקע, מקילה על ההשתתפות בטיפול.


שלב ראשון- כניסה לעולם המוזיקה

בזמן כניסת המטופלים לחדר כבר נשמעת בחדר מוזיקה שמאפייניה הם- מוזיקה כלית ללא מילים, עם מבנה הרמוני פשוט, כלי נגינה מעטים- רצוי אקוסטים. כדאי להמנע מעיבודים כליים לשירים מוכרים או מפסקול לסרטים מוכרים על מנת שהמוזיקה- עד כמה שאפשר- לא תתחבר לאסוציאציות או לזכרונות של המטופלים. בנוסף, שימוש במוזיקה אתנית כמעט תמיד נידונה לכישלון מאחר והאוזן לא מורגלת בה, ובמצב פעיל של מחלת נפש אין פניות בדרך כלל להתרגל או להעריך סגנון חדש.

כשהמטופלים מסיימים להתיישב, המטפל פותח ומזמין להכנס לעולם המוזיקה, להעזר בכוח המרפא שלה, במידת הצורך אפשר להוסיף הסבר על תפקידי המוזיקה בריפוי שנודעו כבר בעולם העתיק ועל העובדה שכולנו משתמשים במוזיקה כדי לתת מענה לצרכים הנפשיים שלנו.

כעת ניתן להנחות תרגילי הרפייה. להלן מספר מהלכי הרפייה לדוגמא:

● כיווץ והרפיה של שרירים בגוף: בשלב הראשון יש לקחת נשימה עמוקה, לעצור את הנשימה ולסגור את אגרופי הידיים. כש"לא נשאר אוויר"- להוציא אוויר בנשיפה ולהרפות את כפות הידיים. בשלב השני יש לסגור את האגרופים וכן לכווץ את שרירי הבטן, ולהרפות. בשלב הבא יש לכווץ גם את השרירים הטבעתיים, ובשלב האחרון- את כל השרירים שניתן לכווץ בגופנו. מטרת התרגיל היא קבלת תחושה של הבדל בין מתוח לרפוי, ותרגול של מצב רפוי.

● מסאג' עצמי: בעזרת יד ימין לעסות את כתף שמאל, לאגרף את יד ימין ולהקיש בעדינות לאורך הזרוע משני צידי הזרוע, "לסחוט" בעזרת יד ימין את אצבעות יד שמאל, לנער את שתי כפות הידיים ואז לעשות את אותו התהליך לכתף ולזרוע ימין. לאחר מכן ניתן לעשות מסאג' לפנים- לעבור בעדינות על הגבות, לעסות את הרקות, את המפגש בין הלסתות, את צידי האף, למתוח את האוזנים, לעבור עם אצבע על תעלות התנוך, לכסות בעדינות על ארובות העיניים ולעסות אותן, לנקוש בעדינות על הראש.

● מתיחות ותנועות עגולות: לסובב את הכתפיים לאחור ואז לפנים, לאפשר לזרועות לנוע בעקבות הכתפיים תוך הגדלת טווח התנועה, ציור מעגלים הגדלים והולכים, מתיחת הזרועות כלפי מעלה וניסיון "לקטוף כוכבים" בתנועות הידיים. מתיחה איטית של הזרועות כלפי מעלה, ואז"נפילה"- הראש צונח אל הברכיים, והידיים מתנדנדות בצידי הגוף. אפשר להוסיף אנחה בקול רם.

● ניתן לסיים את השלב הזה בהזמנה להתבונן בפנים של כל חברי הקבוצה, לחייך, אפשר להעביר בין החברים פרח, בלון או כלי נגינה דמיוני, במחווה של הענקה.

● כדאי להמנע מתרגילי דמיון מודרך לסוגיו, ולשים את הדגש על אקטיביות גופנית, מאחר והדמיון בזמן מחלה נפשית פעילה בדרך כלל שבוי בידי מחשבות רומינטיביות, או מצומצם מאד. הגוף לעומת זאת מסוגל לנוע בהתאם להוראות ולהביא להטבה מהחוץ אל הפנים.

לאחר מכן אפשר לשאול את חברי הקבוצה לשלומם וכיצד חשו בתרגילי ההרפיה. לחילופין ניתן לשאול האם יש שיר מסויים שהמטופל חושב עליו כעת. אם כן- יעשה המעבר לשלב השני באופן יותר טבעי.

דוגמא: בתרגיל הרפיה שכלל נשימה המתועלת לאיזורים שונים בגוף אמרה ג'נט כי כשנשמה לתוך הבטן חשה כאב גדול והחליטה להפסיק את התרגיל. מאיר אמר שגם אצלו דברים תקועים בבטן והוסיף שנראה לו שכל אחד סוחב בבטן דברים. מיה נזכרה שקיים שיר שמילותיו הן- "כל אחד סוחב בבטן ומעט שעליהם רואים". הצעתי להאזין לשיר הנקרא "מכתב לאחי" שנכתב על רקע מחלת הנפש של אחי המשורר, ובהמשך המפגש עסקנו בשיר זה.

דוגמא נוספת: בקבוצה שכל חבריה כבר היו ברמיסיה חלקית או מלאה, כללו תרגילי ההרפיה ריקוד ותנועה לצלילי בוסה נובה. כל חבר קבוצה היה צריך להמציא תנועה והאחרים- לחקותו למשך מספר תיבות עד שמגיע תור החבר הבא. אחד המטופלים המציא תנועה ריקודית בעמידה, ומטופלת אחרת הזמינה חבר לרקוד איתה במרכז המעגל, האווירה הנינוחה והחברית סימנה את יכולתם של רוב חברי הקבוצה לשוב לחייהם הרגילים.


שלב שני- פיתוח קול ושירה

בשלב זה אנו מנסים להתחבר למוזיקה בשני אופנים. הראשון הוא פיתוח קול וקצב- אימון שרירי מיתרי הקול, ואימון קצבי. מטרה שניונית וחשובה לא פחות לשלב זה היא חיבור ליכולות משחקיות, הומור ונונסנס.

החלק השני קשור בשירה משותפת ובמציאת משמעות סוביקטיבית בשירים.

פיתוח קול ומקצב:

להלן דוגמאות לתרגילים הלקוחים מעולם פיתוח הקול

● לקיחת נשימה מהאף, נשיפה מהפה תוך הארכת הנשיפה עד כמה שאפשר. חלוקת הנשיפה לשלשה חלקים זהים. נשיפה תוך הוצאת צליל- ששש, צצצ, ססס, אנחה עמוקה

● חזרה על צלילים בסולם עולה: דו, רה, דו. רה, מי, רה. מי, פה, מי. וכן הלאה. במקום שמות תווים אפשר להשתמש בעיצורים שונים, או במילים בנות שלש הברות כמו אהבה, נכונות וכו'.

● המנחה מחזיקה הרמוניה פשוטה בעזרת כלי נגינה, כל משתתף שר את שמו לתוך ההרמוניה והקבוצה חוזרת אחריו. ניתן לחזור על התרגיל עם שם משפחה, שם חיבה, שם של חיה אהובה וכו'. ניתן לחקות קולות של בעלי חיים או להשמיע הברות ג'יבריש- כאשר הקבוצה חוזרת אחרי היחיד. מטרת חלק זה היא בעיקר הדהוד הפרט על ידי הקבוצה, וחיבור למשאבים של הומור ושל נוכחות.

● שירת קאנונים מפורסמים- "בים לבן", "זה עולם קטן", "קוקיה" ועוד. לחילופין- שירה של קטעי יצירות קלאסיות מפורסמות כמו הדנובה הכחולה, אגם הברבורים, lulaby של ברהמס, ode to joy של בטהובן, ועוד

● בקבוצה בעלת אנרגיה גבוהה ניתן לערוך תרגילי תיפוף על גוף- לימוד מקצבים הנוצרים מהכאה על הירכיים, בית החזה, מחיאת כף, אצבע צרידה ועוד, הצטרפות בתיפוף על הגוף לשירים מוכרים וקצביים כמו beliver, we will rock you ועוד. קיימות ברשת היוטיוב הנחיות מצולמות לתיפוף על גוף למספר להיטים מוכרים.


דוגמא- בקבוצה המורכבת ממטופלים בעלי ocd, דיכאון וסכיזופרניה פרנואידית היה קושי גדול בביצוע תרגיל שהצעתי- שירת צלילים הגבהים והולכים, על העיצור "מה". רוב חברי הקבוצה לא שיתפו פעולה והביטו בי בשקט. כששאלתי אותם לפשר ההתנגדות עלו נושאים הקשורים בנוקשות. "אנחנו לא עיזים שעושות מה מה " אמר אחד המשתתפים. "אני לא צריכה שכולם ישמעו את הזיופים שלי" אמרה משתתפת אחרת. נראה היה כי הקבוצה נעדרת יכולת משחקית, וכי הגנות נוקשות לא איפשרו את התרגיל שנשא ממד היתולי ומשחקי. קיבלתי זאת ופניתי מייד לשלב הבא- שירה של שיר מוכר. אולם במפגש שאחריו, הצעתי לערוך תרגיל דומה אך במקום הברות חסרות פשר בחרתי במילים "אהובה" ו"אהוב" לסירוגין, ועליהן בנינו את תרגיל הסולמות. האפקט היה שונה, חברי הקבוצה שיתפו פעולה אם כי עדיין באופן מצומצם.

דוגמא נוספת- בקבוצה בה הייתה אווירה נינוחה הושם דגש על תרגילים יצירתיים- שירת הברות בג'יבריש, חיקוי של בעלי חיים, השמעת הצליל "אה" בטונציות שונות המתפרשות באופנים שונים. התרגילים עוררו צחוק רב ורינה העירה "אני מרגישה כמעט נורמלית, כמו בפעילות בתנועת הנוער"


בחירת שיר ושירה משותפת

בשלב זה כדאי לפנות אל המטופלים ולשאול להרגשתם, האם עלו בהם תחושות, רגשות או מחשבות, האם עלה בתודעתם שיר שהיו רוצים להשמיע לקבוצה. אם מתקבלות תשובות מן הקבוצה כדאי להמשיך בכיוון זה. אם לא מתקבלות תשובות, יש להציע לקבוצה שיר מתוך מבחר שירים שמילותיהם הודפסו מראש. בעבודתי במחלקה פסיכיאטרית בישראל בשנת 2022 הכנתי מגוון של שירים בעברית המהווים חלק מהקאלט הישראלי בהווה ועוסקים בתקווה ובבנייה מתוך המשברים, כמו למשל: אור גדול (אמיר דדון), מילה טובה (יהודית רביץ), מקום בתוכי (דוד פרץ), יש בי אהבה (ארקדי דוכין), ובלילה (עידן רייכל), שתישאר צעיר לנצח (רמי קליינשטיין), "יוצא אל האור" (אהוד בנאי) ועוד.

את השיר הנבחר יש ללמד בסבלנות- מילים ומנגינה, לאחר מכן לשיר אותו יחד ולהאזין לביצוע המקורי. אחרי השירה ניתן לפתוח דיון על מילות השיר או להציע פעילות יצירתית בעקבותיו. דוגמאות לפעילות יצירתית- הוספת מילים לשיר, שינוי חלק מהמילים, בחירת מילים שנגעו בי במיוחד, הקדשת מילים מתוך השיר לחבר היושב לצידי, ועוד.

גם אם לא מתקיים דיון או שמתקיים דיון מצומצם, חשיבות השירה בפרט והשירה המשותפת בכלל הן רבות ומאפשרות חוויה מיטיבה של ביחד, ושל חיבור למשאבים חיוביים.


דוגמא- אחרי שלב ההרפיה, דיברו רבים מחברי הקבוצה על רצונם לצאת כבר מהמצב הנפשי הלא טוב ולשוב אל חייהם הרגילים. הצעתי לשיר את "יוצא אל האור" של אהוד בנאי. רוב חברי הקבוצה הכירו את השיר, ולטובת אילו שהשיר היה חדש עבורם לימדתי את הפזמון "לך עליו, עלה עליו עכשיו, מלאכי ציפורים מעליך מלווים את צעדיך" וביקשתי מהם להצטרף לשירה כשיגיע החלק הזה בשיר. שרנו את השיר ביחד, ולאחר מכן שאלתי את חברי הקבוצה איזה מילים יכלו להוסיף לשיר במקום המילים "בין סניף בנק למעיין". תשובות שהתקבלו היו "בין עמדת האחיות לחדר הרופא", "בין פטירת אחותי לבין החלמתי" וכיוב'. לאחר מכן שאלתי מה הן המילים המעניקות תקווה בשיר וכולם ענו ש"מלאכי ציפורים מעליך מלווים את צעדיך", שרנו את המשפט הזה בשיר כמה פעמים, בתחילה במהירות ובליווי גיטרה, אחר כך לאט וללא ליווי, כמו תפילה.

דוגמא נוספת- ג'יקוב היה משתתף שקט בקבוצות התרפיה במוזיקה. לאחר כשישה מפגשים העיר בשקט שהוא אינו מכיר את השירים כי לא גדל בישראל אלא באפריקה. שאלתי אותו אם ירצה להשמיע לקבוצה שיר מילדותו. ג'יקוב ובחר לשיר מנגינה אפריקאית שלמד ממטפלת בגן הילדים עמה היה לו קשר מיוחד ומיטיב. השיר הקצבי שבה את הקבוצה. הוצאתי מהארון את כלי ההקשה וביקשתי לבחור כלים ולהצטרף לשירה בנגינה. הנגינה הייתה נלהבת ונראה כי חברי הקבוצה שאבו כוחות מן הידיעה שהם מסייעים לחבר להביא את נוכחותו לקבוצה.


שלב הסגירה

בשלב זה נשאלים חברי הקבוצה לתחושתם בעקבות הפעילות. פעמים רבות תהיה התשובה מאכזבת- "אני מרגיש בדיוק אותו הדבר", "אני לא מרגיש כלום". ניתן להבין תשובות אילו באופנים רבים, אני נוטה לחשוב כי בזמן משבר פסיכיאטרי הנושא עימו בדרך כלל תחושות קשות של בדידות, נחווה כל סיום קבוצה כפרידה וכנטישה ויש צורך להגן על העצמי על ידי דהואלוזציה. במקרים אילו, תפקיד המטפל הוא לשמר ולשקף את כוחות החיים שהתגלו, את הפנים שהוארו ואת התקווה שנשמרה במהלך הפעילות ולו למספר בודד של דקות.

לפעמים מדווחים חברי קבוצה על תחושות אחרות. "זו הפעם הראשונה שאני בוכה" סיפרה מטופלת שהתחברה לרגשותיה לאחר חודשים ארוכים בהם מוסכו הרגשות על ידי הדיכאון, כאשר מטופל אחר ביקש להשמיע שיר שבאופן מקרי היה השיר עימו הלכה לחופה. "אני מרגיש רגוע יותר, נדמה לי שהלילה אצליח לישון" סיפר מטופל שהתחבר לתרגילי ההרפייה. במקרים אילו אפשר להציע למטופלים להמשיך ולהשתמש בטכניקות שנלמדו בקבוצה- הרפיה, האזנה, שירה- על מנת להמשיך ולהוביל הטבה במצבם.


ביבליוגרפיה


Ping-tao tsang & co (2016). Significant treatment effect of adjunct music therapy to standard treatment on the positive ans negative, and mood symptoms of schizophrenic patients: a meta-analysis , bmc psychiatry 2016


gold, c., solli, h. P., kruger, v., & lie, s. A. (2009). Dose–response relationship in music .therapy for people with serious mental disorders: systematic review and meta-analysis. Clinical psychology review, 29, 193-207.


Solli, H. P., & Rolvsjord, R. (2015). “The opposite of treatment”: A qualitative study of how patients diagnosed with psychosis experience music therapy. Nordic Journal of Music Therapy, 24(1), 67-92.‏


Batt-Rawden, K. B., DeNora, T., & Ruud, E. (2005). Music listening and empowerment in health promotion: A study of the role and significance of music in everyday life of the long-term ill. Nordic Journal of Music Therapy, 14(2), 120-136

Aigen, K. S. (2013). The study of music therapy: Current issues and concepts.

יאלום, א. טיפול קבוצתי תאוריה ומעשה, כנרת זמורה דביר, 2007


לוי, א., שובל-צוקרמן, י., ביבי, א., & פרוכטר, א. (2015). Psychodynamic Group Therapy for Chronic Complex Post-traumatic Stress Disorder Victims/טיפול קבוצתי בגישה פסיכו-דינמית לנפגעי הפרעת דחק פוסט-טראומטית כרונית מורכבת. מגמות, 156-179.




Featured Posts
בקרוב יהיו כאן פוסטים ששווה לחכות להם!
שווה להמשיך ולעקוב...
Recent Posts
Archive
Search By Tags
Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square