טיפול במוזיקה בדיכאון
הדיכאון הוא רשע גדול. כולנו מכירים אותו כשהוא מבקר אותנו מידי פעם ברגעים של חולשה, עייפות, רעב, משבר. כשהדיכאון משתלט לזמן ארוך, הוא יכול להיות אכזרי ופוגע.
הדיכאון מכסה חלקים מהאישיות, וגורם לאדם לחוש מנותק מהכוחות החיוביים שלו. גם המוזיקה נעלמת באדי הדיכאון הרעילים. כשאני שואלת אדם איזה מוזיקה הוא אוהב, או אהב בנעוריו, והוא לא יודע את התשובה, אני יודעת שסיכוי רב שדיכאון מרושע מסתובב בתוכו עכשיו. הטיפול במוזיקה בחולי דיכאון נושא מימד של עקשנות. אני מתעקשת על קיומה של המוזיקה, מחזיקה את התקווה שהיא תמצא, וממתינה מתוך כבוד. יש הרבה רגעי שתיקה בטיפול, אנחנו יודעים ששתיקה היא אחד מיסודות המוזיקה החשובים. השתיקה, העצב, יקבלו את מקומם בתוך הניגון הכללי. אני כבר יודעת מנסיוני בעבודה במחלקה הפסיכיאטרית ובקליניקה, שעם הזמן יתחילו לחזור צלילים, זכרונות מוזיקלים, שירים ויצירות שלמות. בינתיים אנחנו מאזינים לשירים, מנגנים צלילים בודדים בחליל, בנבל, בתוף, בפסנתר, מחפשים ביחד. אני לא מכירה יוצר מוזיקלי שלא חווה דיכאון מפעם לפעם, ואני מזכירה זאת למטופלים שלי. גם היצירה שלהם עוד תגיע. כשהמוזיקה חוזרת זה מפעים, כמו התגלות. אני מתרגשת לקחת חלק ברגעים המיסטיים הללו, של חזרה לעצמי החיוני
