הרטבה, הכתמה ומה שבינהם

ילדים ומתבגרים רבים סובלים מבעיות הקשורות בהרטבה ובהכתמה של בגדיהם

כתוצאה מבריחת שתן או צואה. ננסה לעשות סדר בקשיים השונים ולהציע דרכי פתרון.

1. הרטבת לילה

הרטבת לילה נתפסת בדרך כלל כבעיה פיזיולוגית עם מרכיב תורשתי. 75% ממרטיבי הלילה הם ילדים או אחים של מרטיבים. ההרטבה נחשבת כבעיה החל מגיל חמש, וללא טיפול מתאים היא עשויה להמשך גם בבגרות.

הטיפול המקובל בהרטבת לילה הוא פיזי והתנהגותי. ראשית כל יש לשלול בעיות בריאותיות כגון סכרת בעזרת בדיקת דם (יש לבקש הפנייה מרופא המשפחה). לאחר מכן מומלץ לפנות לטיפול פיזיולוגי בעזרת פיזיותרפיה של רצפת האגן והסבר על התנוחות המתאימות להתפנות ועל התדירות הנכונה. בנוסף כדאי לפנות לטיפול התנהגותי- הנחת "פעמון" בתחתוני הילד, המתריע כאשר מתחיל תהליך הרטבה ויוצר התניה לפיה יציאת שתן גורמת להתעוררות.

מקרה יוצא דופן של הרטבת לילה הוא כאשר הילד נגמל, אך חזר להרטיב. במקרה זה יש לפנות לטיפול רגשי על מנת לשלול ארוע טראומטי או התחלה של תהליך קריסה רגשית.

2. הרטבת יום

הרטבת יום , או בשמה המקצועי "אנורזיס", מוגדרת כאשר לאחר גיל ארבע הילד משחרר שתן בשעות הערות. הורים ואנשי חינוך רבים נוטים להתעלם מבעיה זו מתוך סלחנות לתהליך הגמילה. אולם אנורזיס שאיננו מטופל יכול להסתבך לבעיות פיזיות של גירוי בעור, ולבעיות חברתיות כאשר הסביבה מבחינה בריח הרע ומתרחקת מהילד.

הטיפול באנורזיס כולל פיזיותרפיה של רצפת אגן, , הכוללת מעקב ותגמולים על "תחתון יבש" בערב. ובנוסף , מומלץ טיפול רגשי על מנת להבין את בריחת השתן כחלק מ"סיפור" בו הילד משתף בעולמו הפנימי. בטיפול רגשי ישאלו שאלות לגבי מצבו החברתי של הילד, יחסיו עם הוריו ועם סביבתו, דימוי גוף ורגש שלו ועוד. בגילאי הגן מומלץ טיפול דיאדי בעזרת משחק. כלומר טיפול של הילד ביחד עם הוריו הלומדים להבין את שפת המשחק של בנם בעזרת המטפל.

3. התאפקות ובריחת צואה

ישנם ילדים המתאפקים ממתן צואה, ולבסוף סובלים מהכתמה- הצואה בורחת בתחתונים. בעיה זו נקראת "אנקופרזיס" והיא מוגדרת כאחת מהפרעות החרדה. פסיכולוגים רואים אנקופרזיס כמבטא צורך עז בשליטה עצמית, ופחד משחרור.

למרות שקיים טיפול התנהגותי בבעיה זו, הכולל תרופות לריכוך צואה ומתן תגמולים על יציאות טובות, טיפול זה לא תמיד מומלץ מאחר והוא לא מטפל בשורש הבעיה.

טיפול רגשי על ידי איש מקצוע מנוסה יכלול גיוס של כל המשפחה לטיפול ב"בעיה" באופן משחקי ונעים, הגמשת תפיסות וכללים במשפחה, בעיקר אילו הנוגעים לניקיון ולמרחב אישי, הקשבה משותפת של ההורה ושל איש המקצוע לעולמו הרגשי של הילד.